שעמום מקצועי הוא אחד הגורמים השקטים והפחות מדוברים לעזיבת עובדים. לא אחת, גם עובדים מתוגמלים היטב, הפועלים בסביבה ארגונית נעימה ויציבה, עלולים לחוות שחיקה מסוג אחר – אובדן עניין ומשמעות – כאשר התפקיד הופך מונוטוני, צפוי וחסר אתגר. החדשות הטובות הן שמדובר בתופעה ניתנת לזיהוי ולטיפול, ולעתים אף להזדמנות ארגונית חשובה.
הסימנים המוקדמים לשעמום מקצועי כוללים ירידה בהתלהבות, ביצוע משימות באופן אוטומטי וללא מעורבות רגשית, חיפוש “בריחות” קטנות במהלך יום העבודה (גלישה, דחיינות, עיסוקי צד), וכן השתתפות מצומצמת בדיונים מקצועיים או יוזמה נמוכה. מנהל שמזהה את הסימנים הללו בזמן, יכול למנוע שחיקה עמוקה ולהפוך את המצב למנוף לצמיחה ולהתחדשות.
אחד הפתרונות היעילים הוא העשרת תפקיד – הוספת תחומי אחריות נקודתיים, שילוב בפרויקט חדש, חשיפה לתחום משיק או העברת ידע דו כיוונית. אין הכרח להעמיס או לשנות מבנה תפקיד מן היסוד: לפעמים שינוי קטן ומדויק מספיק כדי לייצר תחושת עניין ואתגר מחודש.
אפשרות משלימה היא הקצאת משימות על בסיס חוזקות אישיות, ולא רק בהתאם לצרכים תפעוליים מיידיים. כאשר עובד פועל באזורי המצוינות שלו, רמת הסיפוק, המחויבות והביצועים משתפרת באופן ניכר, ולעתים גם תורמת לשיפור האקלים הצוותי כולו.
בסופו של דבר, שעמום מקצועי אינו “בעיה של העובד”, אלא איתות ארגוני חשוב. מי שמוכן להקשיב לו, יכול לנצל אותו כהזדמנות לחדש, לרענן תפקידים ולבנות מחויבות מחודשת – הן של העובד והן של הארגון כולו.