“ידע בבעלות של עובד אחד” הוא אחד האיומים השקטים בארגונים – גם על התפקוד וגם על השימור. כאשר משימות קריטיות תלויות באדם יחיד, כל היעדרות קטנה הופכת למשבר. הפתרון הוא יצירת תרבות של שיתוף ידע.
התהליך מתחיל במיפוי ידע:
אלו תחומים תלויים באנשים מסוימים בלבד?
מה לא מתועד?
לאחר מכן, יש מקום לבניית תשתית פשוטה וברורה – תיקיות מסודרות, נהלים קצרים, סרטוני הסבר וצ’ק ליסטים.
עם זאת, התיעוד לבדו אינו מספיק. חשוב לבסס זוגות למידה:
עובד ותיק שמעביר ידע לעובד חדש, או שני עובדים שמגבשים סטנדרט עבודה משותף. זהו תהליך שמייצר שיתוף פעולה, רציפות תפעולית וחוסן צוותי.
למנהלים תפקיד קריטי: לתת זמן – לא רק ציפייה.
שיתוף ידע חייב להיות חלק מהלו״ז, ולא משהו שקורה רק “כשיהיה זמן”.
כאשר ידע הופך לנכס משותף ולא אישי, הצוות מתפקד טוב יותר, הסיכונים מצטמצמים, והארגון הופך יציב, חכם ומוכן יותר לאתגרים.