היא יכלה כבר מזמן לעבוד בתחום, אבל תמר קומיי בחרה ללמוד במחזור הראשון של מגמת עיצוב תעשייתי במכללה ולשלב בין הלימודים לשירות מילואים משמעותי: "האמת שאני שמחה מאוד גם על הלימודים וגם על המילואים שמחזיקים אותי מאוד עמוסה"
לתמר קומיי, סטודנטית שנה א' במגמת עיצוב תעשייתי במכללה, יש סדר היום עמוס במיוחד: בשעות היום מתחילת מלחמת "חרבות ברזל" היא עושה מילואים משמעותיים ב"עיר הבה"דים", ובשעות אחר הצהריים והערב היא לומדת לתואר משמעותי לא פחות של הנדסאי, כאן אצלנו במכללה הטכנולוגית להנדסאים באר שבע.
תמר (22) היא יוצרת כמעט מלידה: "מגיל צעיר, יצרתי דברים. לא היה לי אינטרנט בילדות. אז 'ברחתי' לקריאת ספרים ולימדתי את עצמי ליצור. גרתי עם משפחתי ועוד שתי משפחות אחרות בלבד בכפר הנוקדים, כפר נופש בין ערד למצדה. כבר בגיל קטן, התעסקתי עם בדים. ואז, כשהייתי בת 14, מצאתי מכונת תפירה, ולימדתי את עצמי לתפור. תפרתי בגדים ותיקים לעצמי ולמשפחתי. כאשר הייתי מועמדת לשירות ביטחון, גיליתי את התפקיד שרציתי לעשות בצבא: מש"קית אמל"ח. נלחמתי להגיע אליו, עשיתי מיונים, ולשמחתי התקבלתי".
– מה כלל התפקיד הזה?
"בעיקרון, זה תפקיד מאוד מגוון. שירתי בפלגה שמעניקה מענה ללוחמים בשדרוג הציוד שלהם והכנת פרטים מיוחדים לצרכיהם. למשל: תיקים, 'קייסים' ומנשאים לציוד או לנשק. אני הייתי במתפרה. בפלגה יש תפקידים גם במסגרות ובנגרות, בטכנולוגיה והדפסת תלת ממד. לפעמים, כאשר היה פרויקט גדול, אפשר היה להוציא אותו לחברות גדולות מחוץ לצה"ל, כמו 'מרעום דולפין', אבל לרוב אנחנו יכולים לתת ללוחמים את כל המענה שהם צריכים".
– על איזה אמל"ח אנחנו מדברים?
"הדבר האחרון שעשיתי בצבא היה מנשא צלפים, תיק גב ענק עם מערכת מברזל נגד כובד ומקום המיועד לנשק ולשולחן צלפים, ציוד אישי וחצובה. המתפרה היא מתפרת בוטיק: כל פריט עיצבנו ופיתחנו בעצמנו, בהתאמה לצרכי הלוחם, ולכן יש מספר מצומצם מכל פריט. בנוסף לפריטים הייחודיים, הכנו גם דברים יומיומיים שכל הלוחמים צריכים, כמו חבקים ופונדות לווסט. יש גם הרבה דברים מסווגים שכמובן לא נדבר עליהם"…
"רציתי לדעת יותר"
ללימודים במגמת עיצוב תעשייתי במכללה היא הגיעה די במקרה: "לפני כשנתיים וחצי, השתחררתי מצה"ל, טסתי לחו"ל ועבדתי. ואז, בחודש מאי של שנה שעברה, אמרתי לעצמי שהספיק לי ושאני רוצה ללמוד. זה היה מאוחר נורא להיזכר בדברים כאלה. בכל מקרה, חיפשתי ללמוד בינתיים כל מיני קורסים, עד שבשנה שאחר כך אתחיל ללמוד בצורה אמיתית, ופתאום קפץ לי העיצוב התעשייתי במכללה. זה משהו חדש שבדרום אין בכלל, משהו מאוד חלוצי. הכל פתאום התאים לי: גם לימודים של עיצוב תעשייתי, שזה מה שנסגרתי עליו שאני רוצה ללמוד, וגם בדרום שזה נהדר, שעה מהבית. לא רציתי ללמוד ב'בצלאל', 'שנקר' וכדומה, כי לא רציתי ללמוד בעיר גדולה כמו ירושלים, תל אביב או חולון. זה בדיוק התאים לצרכים שלי, באופן מפתיע".
ותמר מוסיפה: "בהחלט מורגש שזו שנה ראשונה של המגמה. מאוד נחמד לי בלימודים. אני שמחה שבחרתי ללמוד כאן השנה. יש לי עוד שנתיים במכללה, אחרי השנה הזאת. המגמה כוללת קבוצה מאוד קטנה ומאוד ביתית ומגובשת. מרגישים שאנשים באו מרקעים שונים ומתחומים שונים, ומעניין לראות את זה. האמת שבאתי לפה נטו כדי לקבל ידע, כי בעיקרון עם כל הניסיון שיש לי מהצבא, יכולתי כבר להתקבל לעבודות שאני רוצה, אבל רציתי לדעת יותר. אני בעיקר טובה בטקסטיל, אבל רציתי גם לעבוד עם מתכת ועץ ופלסטיק והדפסת תלת ממד, כדי שיהיה לי מגוון של אפשרויות תעסוקה".
"מעריכה את הפרקטיות"
כאמור, מתחילת המלחמה הנוכחית, משרתת הסטודנטית לעיצוב תעשייתי במכללה במילואים משמעותיים: "כיוון שהלימודים פה הם בערב, אז אני יכולה לשרת במילואים בשעות היום. היחידה ששרתי בה בסדיר הייתה 'אגוז'. מכיוון שהם יחידה צפונית, הבסיס שלהם בינתיים במלחמה הוא ב'עיר הבה"דים", שזה חצי שעה מפה. אז בבקרים אני נוסעת לשם ועובדת, ואז חוזרת ללמוד. אין דד ליין כמה זמן עוד אהיה במילואים".
– וזה לא מעמיס קצת על הלימודים במכללה?
"זה קצת מעמיס, אבל אני מסתדרת. מה שאני עושה במילואים לא קשור למה שאני לומדת כאן, אבל אני אוהבת להיות במילואים; אני מרגישה משמעותית, ויודעת שכל מה שאני עושה עוזר לחיילים בשטח. אז זה אחלה".
ותמר מסכמת: "אלה זמנים מוזרים. האמת שאני שמחה מאוד גם על הלימודים וגם על המילואים שמחזיקים אותי מאוד עמוסה. אני חושבת שזה נפלא שהמכללה פתחה בדרום את המגמה הזאת לעיצוב תעשייתי. אני גם אוהבת שזה יותר פרקטי, כי הלימודים הם לתואר הנדסאי. זה פחות פילוסופי, ואני יותר מעריכה את הפרקטיות של העיצוב מאשר את הרוחניות".
לפרטים נוספים והרשמה למגמת עיצוב תעשייתי לחצ.י כאן>>
